באדיבות: איתי מלר – מרצה בכיר בתחום ההורות, תקשורת בין אישית, מניעת סיכון והתמכרויות ובני נוער, לפרטים נוספים www.start-over.co.il .
במחקרים מראים כי גילאי 11- 15 ילד ממוצע צובר מעל ארבע שעות מסך ביום, ועד גיל 18 בן נוער ממוצע מגיע לשבע עד תשע שעות מסך ביום, כשישראל היא מהמובילות בשעות המסך בעולם.
אז מה ההשפעות שיש שימוש יתר במסכים על פני פעילות אחרת?
נטייה למשקל יתר, קוצר ראייה, קשיי שינה, אנו רואים כיום בני נוער רבים שלא מצליחים לישון באופן סדיר או נערות שפיתחו הפרעות אכילה, לחץ דם גבוה וכאבי ראש: אלה רק חלק מתופעות הלוואי שהילדים שלנו סובלים מהן כתוצאה מהתמכרות לעידן הדיגיטלי.
נוצר מצב שבני נוער הולכים לישון עם הטלפון במיטה או עם המחשב פתוח, ואז כל כניסה של הודעה או וואטסאפ מיד מעירה אותם. הם נרדמים עם המסכים דולקים, בין אם זה טלוויזיה, מחשב או סמארטפון, הם חשופים לתכנים פורנוגרפיים, שיוצרים אצלם תחושה שהחיים האמיתיים נראים כמו בסרט פורנוגרפי, דבר שיוצר אצלם תסכול קשה ו]וגע בדימוי העצמי שלהם.
אז מה נדרש בפועל מההורים?
לעודד אותם לפעילות ספורטיבית, תנועות נוער, חוגים. צריך לתת להם מטלות בבית ולאתגר אותם, לדאוג שיהיו בבית משחקים שיעניינו אותם, מתקני ספורט שיעזרו להם להזיז את הגוף והפעיל את הידיים, לעודד שיבנו, שייצרו. כל זה חשוב להתפתחות הבריאה של כל ילד וגם מצמצם את הזמן מול המסך.
עודף זמן מסך נמצא בעלייה מתמדת, כשאחוז גבוה של ילדים נמצאים כיום שש-שבע שעות ביממה מול מסכים שונים, ויש ילדים שאפילו יותר מכך. עובדה זו משפיעה על הילדים מבחינה בריאותית, התפתחותית, פסיכולוגית, מבחינת יצירת תקשורת בין אישית.
אז מה עושים כיום ברחבי העולם עולם כדי למגר ולצמצם את התופעה?
אנו רואים יותר ויותר מדינות ברחבי העולם שהחלו להגביל שימוש של ילדים בסמארטפונים. לדוגמא באירופה בצרפת, מדיניות בתי הספר היסודיים היא שלילדים לא יהיו סמארטפונים. בארצות הברית בעמק הסיליקון, מגבילים את הילדים בשימוש במדיה דיגיטלית.
מה גורם לילדים להתמכר יותר ויותר ולבלות שעות מול המסך?
חברות המדיה הענקיות (גוגל, פייס בוק\מטא, טיק טוק, אינסטגרם וכולי), משקיעות את טובי המוחות והתמריצים הרגשיים, כדי להעלות בקרב ילדנו את סף הגירוי, לגרום להם להתרגש, להתעצבן, ובעיקר לפי עולם התוכן של הילדים – הן דואגות לדווח על מידע ואינפורמציה שתגרום לילד/ה להמשיך לגלוש ולהיות מחוברים.
על משקל פייק-ניוז, נולד המונח "פייק-פוזיטיב", מספר איתי מלר שחוקר את הנושא מקרוב בקרב בני נוער. "בדיוק כפי שחברות המדיה הזקוקות לנו ולבני הנוער כצרכני זמן מסך ארוך ככל האפשר ומציעות לנו גירויים וקיטוב, כך הן גם מקפידות לשדר לנו רק את מה שמראש אין לנו בעיה אתו. למשל, היה ואני מתבגר המתעניין בכוחו המרפא של הקנאביס – כך אקבל ל"פיד" שלי רק אינפורמציה התומכת בדעתי – ולא את ההפך (כי אז הם עלולים לאבד אותי ואת הזמן היקר שלי). כאשר אנחנו מתעניינים בנושא שהוא מוטיבציוני במהותו – כך ילך ויתמלא המסך שלנו בכל מה שנחוץ לנו כדי לחזק את ההנחה שאנחנו "בכיוון" ושכל מי שלא – פשוט לא מבין "איפה הוא חי".
אז איך ההורים צריכים לדבר עם הילדים בימינו ?
כאשר ניגשים לשוחח עם מתבגרים על מניעת סיכון, סמים ואלכוהול, צריכים לקחת בחשבון שהם כבר מופצצים במידע ובמסרים שמראש אינם מתיישבים עם המסרים שלנו כסוכני השינוי שלהם. וברגע שמניחים את המונח "פייק-פוזיטיב" על השולחן קל להתחיל לנהל דו שיח על הנושא של שימוש יתר במסכים.
"פייק-פוזיטיב" או בעברית "צדקנות מדומה" מתאר מצב שבו הילד/ה חווים תחושת העצמה פנימית ואישוש למחשבותיהם בצורה יזומה ומניפולטיבית על ידי חברת הענק, שלעיתים קרובות בגיל ההתבגרות עשויות להגיע גם למחוזות התנהגויות הסיכון – חשוב לפתוח איתם שיחה בנושא, לשים הכל על השולחן.
