כלי הדבש הוא בבחינת פריט חובה בשולחן החג. השנה לוקחים את רכישתו ברצינות, תופסים יוזמה וגורמים לכל המסובים לדבר רק עליו.
בערב ראש השנה נערוך שולחן יפיפה ונטבול תפוח בדבש, ככתוב בקיצור שולחן ערוך – וזוהי העת המושלמת להפנות את הזרקור אל הצלחת הקטנה, התמימה למראה, שצופנת בתוכה כל כך הרבה – מתיקות. כן, מדובר בפריט חובה בשולחן החג שלכם, אשר יחד עם חברו הזהוב ולמרות עיצובו והדרו – הם תמיד נראים, איך להגיד מעט דביקים.
בעת העתיקה נחשב הדבש כמתת האל. אז, האמינו כי השמים ממטירים את הדבש והדבורים אוספות אותו, ומסיבה זו נהגו הפרעונים להטמין את הדבש בקברי האריסטוקרטים במטרה שימתיקו את מסעם לעולם הבא. כלי דבש היסטורי ביותר בן יותר מ-3,000 שנה שהתגלה בקברו של המלך הפרעוני הקדום תות ענח' אמון מעיד כי התופעה היתה שכיחה. באותה העת אגב, נהגו העבריים (בני ישראל) לאחסן את הדבש בכלי חרס ייעודי שכונה "בַּקְבֻּק".
בתחילת האלף השני לפני הספירה תושבי צפון אירופה היו מגישים את הדבש בכדי חרס שנעשו מחלקים מגולפים של עצים חלולים או בכדי נצרים.
"בימינו כבר לא נהוג להגיש לשולחן את הדבש בצנצנת (או כלי האחסון) המקורית שלו, המעמד החגיגי מחייב כמובן צורת הגשה נאותה יותר. את הדבש נהוג בשנים האחרונות להגיש בדִּבְשִׁית", מוסר גבי אוהב ציון – מבעלי רשת "הסטוק". "הדבשיות הן למעשה כלים ייעודים שנועדו להקל על איסופו וזילופו של הדבש בעזרת דִּבְשׁוֹן – מקלון להוצאת דבש שלראשו צורת סליל. בארץ ובמיוחד לקראת החגים ניתן למצוא בחנויות השונות מגוון דבשיות. אבל כשזה מגיע לפרקטיות ולמראה עדכני ושובב, אין כמו בחירה אישית של כלי שיוסיף רוח חגיגית ושמחה בעצם נוכחותו. בכל אופן לא משנה באיזה כלי תבחרו, זכרו כי הדבש הוא מעדן מלכים שחשוב להעריך ולהשתמש בו בתבונה".
