מאת: אמיר זמורה
כשאוניברסיטת הרווארד משקיעה שנים במחקרים שבודקים את השפעת המדיטציה על הגוף והבריאות, כנראה שמשהו עובר על עולם המדע. נראה שמתגבשת הבנה שההתייחסות הישנה למחלה, שמפרידה בינה לבין האדם שנושא אותה, כנראה כבר לא מספקת.
בדומה לכך שההשפעה המכריעה של תזונה על הבריאות הפכה לעובדה מוכחת, כך גם הקשר בין גוף ונפש וההשפעה של המצב הנפשי על מחלות כבר מוכחים ע"י המדע: גוף ידע מבוסס מחקר, שנאסף בשנים האחרונות באוניברסיטה היוקרתית מראה על קשר הדוק בין רוגע לבריאות ואפילו בין תרגול מדיטציה לגודל המוח.
השפעה זו לא פוסחת על מקומותינו ובארץ כבר פועלים יותר ויותר אנשי מקצוע המשלבים עבודת גוף ונפש כדרך להחלמה ולשיפור איכות החיים של המטופל.
שנים חשבתי שאני משוגע, שרק אצלי פחדים גורמים לכאבים ואשמה ובושה מכווצים לי את המעיים. מחלת מעיים דלקתית – קוליטיס, התגלתה אצלי לראשונה לפני כשלושים שנה, בעת השרות הצבאי. התקפים קשים של כאבים בטן, שלשולים ודימומים פקדו אותי מספר פעמים בשנה. הייתי חסר אונים ותלוי בחסדי טיפול רפואי שבאותה תקופה עדיין לא ידע הרבה על המחלה. הטיפול התרופתי היה מוגבל, עם תופעות לוואי קשות, וגם כשגרם לי להרגיש טוב יותר, המשכתי באורח חיים לא בריא, מה שהביא להחמרה במחלה לאורך זמן. כיום אני מבין שהסימפטומים של המחלה היו נורות אזהרה שהגוף הדליק כשלא התייחסתי אליו. אני מבין גם שטיפול בסימפטומים בלבד כמוהו כניתוק נורות האזהרה ברכב ללא טיפול בתקלה שבמנוע. מה שבעצם חוויתי הם ייסורי לידה של סודות כמוסים שביקשו לצאת מתוכי וגרמו לשלשולים. אבל אז עוד לא סמכתי על תחושת הבטן שלי.
למזלי בחרתי לא להרים ידיים מול האמירה של הרופאים שסיפרו לי שזו מחלה כרונית שלא תעבור לעולם. מה שעזר לי בתהליך הייתה עבודת מודעות אינטנסיבית, שכמו כל הדברים הטובים בחיים, התגלגלתי אליה במקרה. מודעות לא רק בהיבט הרוחני של המילה – גם בהיבט מאוד מעשי כמו מודעות לתזונה שלי וההשפעה שלה על המחלה, מודעות לסטרס ולאורח החיים שלי והשפעתו על חיי בכלל ועל המחלה בפרט, ומודעות לעובדה שהגורמים למחלה התחילו שנים רבות לפני שהיא פרצה. במקרה שלי בגיל שבע, אחרי ניצול מיני שעברתי. סוד שהחזקתי בבטן שלושים שנה, שמילא לי את הבטן בפחד, אשמה ובושה ושעשה שמות בבני מעיי.
מה שעזר לי לראות שאני כנראה לא משוגע, היו טיפולי עומק בפסיכותרפיה טרנספרסונלית – התבוננות בתודעה שהיא מעבר ל"אני" הידוע. הטיפולים עזרו לי להוציא לאור את הסוד הנורא שהיה קבור לי בבטן. הם גם עזרו לי להיפטר מתחושת האשמה שנשאתי ופתחו אותי למצוא מחילה כלפי מה שקרה לי ואפילו את החשיבות של כל זה לחיי. הרבה ממי שאני היום קרה בזכות, כן בזכות הניצול. זכיתי ללמוד על סבל ומצוקה, על חיפוש נואש אחרי אהבה ועל הדרכים הקשות ובעקבותיהן על אלו הנעימות יותר ומצוא אהבה בתוכי ובסביבתי. תרגול מדיטציה יום יומית עזר לי למצוא חמלה בתוכי ורוגע בחיי.
לא ברור מתי הפסקנו להאמין בקשר בין הגוף נפש שלנו. הרי הקשר שריר וקיים ביומיום שלנו. הרי מספיקות מחשבות על מין כדי להפעיל את הגוף או על אוכל כדי לגרום להפרשת מיצי קיבה. לפני כמה מאות שנים, כשהכול הפך מדיד, מה שלא נכנס לנוסחה מצא את דרכו אל חוגי המיסטיקה. דורות שלמים של אנשי רוח ורפואה כמו היפוקרטס, אפלטון, פיתגורס הרמב"ם וכמובן אנשי המזרח הרחוק, הכירו שהמציאות החיצונית היא השלכה של הפנימיות שלנו. היטיב לבטא את זה ד"ר אדוארד באך שכתב בתחילת מאה הקודמת: "מחלה היא תוצאה של קונפליקט בין הרוח לנפש ואי אפשר למגר אותה אלא ע"י מאמץ רוחני ונפשי." ("רפא את עצמך", מאנגלית: אורלי פרידלנדר). תפיסה זו נדחקה לשוליים בכוח ע"י המדע המודרני שגרס שהכול נגרם ע"י גורמים חיצוניים ויכול לכן להיפתר רק ע"י גורמים חיצוניים. תפיסה שמסירה אחריות של האדם על עצמו ומעבירה את הכוח לידיים חיצוניות, כמו טיפולים תרופתיים.
העיסוק המתמקד יותר בסימפטומים ופחות בגורמים כמו לחץ נפשי למשל, עשוי אפילו להעצים את כוחן של המחלות. שכיחותן של מחלות מעי דלקתיות כמו קרוהן וקוליטיס, שהיום כבר ידוע שמחמירות במצבי סטרס, עולה בקצב אדיר: גידול של כמעט פי 17 בחמישים שנה בלבד.
הרפואה עדיין עומדת חסרת מענה לשאלות כמו הגורם למחלות אלו ולאופן מיגורן. התסכול והמודעות הגוברת לקשר בין גוף ונפש הביאו מרכזים רפואיים שונים בארץ לשלב עבודת גוף-נפש, רפואה משלימה ומדיטציה במערך הטיפולי שלהם. עבודת מודעות בתחומים שונים כמו תזונה תומכת הבראה, רפואה סינית ופסיכותרפיה, במקביל לטיפול הרפואי, עוזרת לחולים לעלות על מסלול הבראה.
גוף ידע נרחב מצטבר היום ומראה את מה שחכמים לאורך הדורות דרשו, וכולנו הרגשנו בבטן. במעיים מצוי הריכוז הגדול ביותר של עצבים בגוף אחרי המוח. כבר בשלהי המאה שעברה, פרופ' מייקל גרשון, ראש המחלקה לאנטומיה וביולוגיה של התא במרכז הרפואי של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק, מצא כי לבני האדם מוח נוסף שמצוי במערכת העיכול – מוח רגשי. הוא גילה שמוח זה מורכב ממיליארדי תאי עצב ומשפיע על מצבנו הבריאותי ועל הרגשתנו הכללית.
מחקר חדש של אוניברבסיטת הרווארד (פורסם בהרווארד גזט, מאי 2015) מראה קשר מובהק בין תרגול מדיטציית מודעות (מיינדפולנס) לשיפור בתסמינים של מחלות מעי דלקתיות, ומחקרים נוספים מראים אפילו שיפור בגודל המוח.
הטיפולים שעברתי והתמסרות לתרגול מדיטציה, החליפו עם השנים מלחמה במחילה, ומחלה בחמלה. הם גם היוו גורם מכריע ברגיעה (רמיסיה) שהגעתי אליה ואני מחזיק בה ללא כל סימפטום של המחלה כבר מעל לעשר שנים. בדיעבד אני רואה היום את החשיבות של המחלה בחיי. הדרך הזו גם כיוונה אותי בדרכי למציאת עצמי ולשיפור דרמטי בכל מדדי החיים שלי. כיום אני מתייחס אל המחלה יותר כמדריכה שלי וככל שהקשבתי לה יותר כך הוטב לי. שיניתי את חיי כך שהם יתאימו לי. הפכתי מיועץ תקשורת (דובר הטכניון לשעבר) לפסיכותרפיסט, ששימש יו"ר העמותה הישראלית לפסיכותרפיה טרנספרסונלית, וכיום מדריך חולים לעלייה על מסלול ההבראה שלהם. מעל לחמש עשרה שנות עבודה עם חולים הביאו אותי לראות שלא רק אצלי אלא גם ברקב רבים מהמטופלים, המחלה היא מיכל שמחזיק פחדים, אשמה ובושה בבטן, וכיצד ניקוז נכון של רגשות אלו מביא הקלה משמעותית בסימפטומים פיזיולוגיים.
הכותב הינו פסיכותרפיסט במרכז "דרך הבטן" – לבריאות מערכת העיכול | http://www.belly-way.co.il/he/home
