במשך תקופת הילדות ילדים עוברים ממסגרת חינוכית אחת לשנייה. המעברים הללו כוללים מעבר לגן הילדים, לאחריו לבית הספר (ושם מכיתה לכיתה), ומעברים מבית ספר אחד למשנהו. כל אחד מהמעברים האלה מחייב את הילד להסתגל לסביבות חדשות ומשתנות ולהתמודד עם דרישות חדשות רבות ומגוונות.
המעבר מהגן לכתה א', הוא אחד מהמעברים המשמעותיים והמרגשים שחווה הילד במהלך שנות ילדותו.
ד"ר ענת משה, מומחית בתחום לקויות למידה מגיל הגן ועד בוגרים, חברה באגד"ל – האגודה הישראלית של המומחים ללקויות למידה, מבהירה את מהות המעבר בין הגן לבית הספר.
מה בין הגן לבית הספר?
כדי להבין טוב יותר את מהות המעבר מהגן לבית- הספר, כדאי לשים לב למספר הבדלים מהותיים בין השניים.
📚 מסגרת שונה לחלוטין – גן הילדים הוא מסגרת הדומה למסגרת המשפחתית, המכילה בדרך כלל קבוצת ילדים אחת בשכבת גיל אחת או שתיים, שלהם גננת וסייעת המתווכות בינם לבין הסביבה. לעומת זאת, בית הספר, הוא מבנה גדול המכיל כיתות רבות, ויש בו מבוגרים רבים בתפקידים שונים, וילדים בגילים שונים.
📚 דרכי הלמידה בשני המקומות שונות – גם בגן לומדים אבל בבית הספר לומדים אחרת. הגן מספק באמצעות הגננת ופינות הגן השונות גירויים רבים ולילד ניתנת בחירה בין הפעילויות המגוונות. רוב הזמן מוקדש ללמידה באופנים שונים דרך משחק, להתנסויות חוויתיות, חושיות ומוטוריות ויחסים חברתיים שהילדים מקיימים ביניהם. חלקה של הלמידה בהקניית ידע, או מיומנות במהלך היום הוא קצר יחסית.
לעומת זאת, בבית הספר הלמידה בעיקרה פורמאלית והדגש מושם על רכישת קריאה, כתיבה וחשבון, כאשר הילדים לומדים על פי מערכת שעות קבועה, על פי תוכנית לימודים, בזמן קצוב ולא גמיש. זאת ועוד, החשיבה הנדרשת מהילדים בגן היא ברובה אסוציאטיבית ורגשית מותאמת גיל בעוד שבבית- הספר נדרשת מהם יותר חשיבה לוגית וממוקדת.
📚 שיעורי בית – בגן, ברוב המקרים, לא ניתנים שיעורי בית, כך ששעות אחר הצהריים נותרות פנויות. במסגרת הלימודים בבית- ספר, שיעורי- הבית הם תוספת חדשה שנכנסת לשעות אחר הצהריים ולמערכת היחסים בין ההורים והילדים.
📚 מבחנים וציונים – בגן אין מבחנים וציונים. בבית הספר, הילדים מתחילים ללמוד מיומנויות, והם זוכים להערכת רמת הלמידה שלהם. הערכה שבאה לביטוי בהערות מילוליות, ציור פרצופים מחייכים יותר או פחות, ובהמשך ניתנים ציונים. הילדים מחולקים לקבוצות לימוד בהתאם לרמתם, ושאלת הערך ורמת ההישגים הופכת להיות מרכזית.
איך משפיע המעבר של הילדים לבית הספר על ההורים?
למרות שההיגיון מכיר בעובדה שהכניסה לכתה א' היא עוד אחד מהמעברים ההתפתחותיים הנורמטיביים שילדים עוברים בחייהם, ושלרוב הילדים זו חוויה נעימה ומאתגרת, עדיין ליבם של הורים רבים הולם בקצב מהיר יותר מהרגיל לקראת מעבר ילדם מהגן לבית הספר מהתרגשות, ו/או מחשש ולחץ. מחשבות רבות מתרוצצות בראשי ההורים וביניהן "הנה מתחילה לה שנה ראשונה מתוך תריסר שמחכות", ציונים, מורים, ימי- הורים, מבחנים, משמעת, חברים, שיעורי בית.
לצד ההתרגשות שמקורה מהבלתי מוכר, ואולי מהמוכר המתבססת על חוויותיהם של ההורים מלימודיהם בעברם, עולים חששות, תהיות ושאלות כגון: איך הילד הקטן שלי יסתדר בלעדי/עם ילדים אחרים/עם המורה, אולי לא יבין או לא ישים לב לדבריה או בקשותיה של המורה, אולי הוא לא ידע מתי לאכול ולשתות? אולי המורה לא תשים לב אליו, ליכולותיו ולקשייו? מה יקרה אם יבכה? איך יכתוב אם יאבד את העיפרון ויתבייש לבקש אחר? ילמד כמו שצריך? מי ישמור עליו שם בבית הספר? מי יאהב אותו?
כל הורה מוזמן לשאול את עצמו – מה הוא זוכר מהימים לפני כתה א', מהיום הראשון, מהמורה, מהחברים, מההורים, מהאחים? הורים רבים מספרים שהם זוכרים את טקס פתיחת השנה, את קולה של המורה, את פניה, את הקלמר או הילקוט, את הבגד שלבשו. ובאופן כללי זוכרים את ההתרגשות, החשש וגם את השמחה והגאווה.
בין אם להורים יש זיכרונות נעימים וחוויות של הצלחה מימי בית הספר, ובין אם לאו – חשוב לזכור שהילד הוא אישיות נפרדת וייחודית, וחשוב לאפשר לו להתחיל את לימודיו עד כמה שניתן בלי משקעי העבר של ההורים. חשוב לזכור שלרוב הילדים הכניסה לכיתה א' היא חוויה טובה ומהנה, ורוב הילדים משתלבים בבית הספר בקלות ובהצלחה.
"עיניים פקוחות ולב שומע"
בכל מהלך חיינו אנו לומדים. ההכנה לכיתה א' מושתתת על ידע מצטבר מאז לידתנו כך שבכל הרצף החינוכי אנו לומדים ומתכוננים לאתגרי החיים, ובתוך כך ההכנה לכיתה א' נעשית במהלך שש השנים קודם להשתייכותנו לבית הספר. ההכנה הדידקטית וההדרגתית לקראת המעבר לכיתה א' ניתנת כבר בגן בין אם מבחינה פיזיולוגית, מבחינה קוגניטיבית, מבחינה רגשית ומבחינה חברתית. בגן- הילדים מציירים, מעתיקים צורות, משחקים במשחקים מוטוריים, גוזרים ומשחילים חרוזים, לומדים מספרים ומניפולציות חשבוניות בסיסיות. לומדים תוכניות 'אוריינות' שונות, העוזרות לילדים להתיידד עם משמעות השפה הכתובה והמדוברת. בתקופת הגן משקיעים במודעות לשפה, לכתיבה וקריאה, ומקנים לילדים הרגלי למידה ומשמעת. על אף הרצון הכביר שלנו ההורים לגונן על ילדינו מומלץ להשאיר את הלמידה הפורמלית על כל היבטיה לצוות החינוכי. מוצע לסמוך על הצוות החינוכי – להיות מעורב אך לא להתערב ובמקביל לשדר לילד שאהבה הורית אינה תלויה בהישגיו הלימודיים, בהצלחותיו או בקשייו.
————————————————————-
אגודת אגד"ל – האגודה הישראלית של מומחים ללקויות למידה, שמה לה למטרה לקדם את תחום לקויות הלמידה כך שיינתן מענה מקצועי ושוויוני בתחום האבחון והטיפול בלקויות למידה והפרעות הקשב לכל האוכלוסיות והמגזרים במדינת ישראל.
(תמונה ראשית באדיבות: פורום עיצוב וריטוש תמונות בתפוז)
