מיכל שני

היכן שיש אנשים מתקיימים חיים. "לכל איש יש שם" וכל אדם הוא סיפור שלם. ככל שאני מתבגרת אני מוצאת את עצמי סקרנית ומאזינה בהנאה רבה וסבלנות לסיפורי חיים של אנשים (חיים). תמיד אהבתי לשמוע סיפורים שאמא שלי סיפרה לי, שסבתי סיפרה לי. כאלה שהקריאו וכאלה שהמציאו. חלקם אגדות וחלקם אנשים שהפכו לאגדות-לא מפורסמים. כאלה שחיים לידנו ביום יום ואנחנו לא באמת מכירים את הסיפור שלהם. שכנים חברים ולפעמים אפילו משפחה. כי ביננו – במרוץ המטורף של החיים למי יש זמן לעצור רגע ולהקשיב לסיפורים. אנחנו חיים את היום יום ומאיטים או נעצרים לרגע רק כשקורה משהו ולרב זה משהו "רע" או "אסון". ואז אנחנו עומדים מעל למיטה או חלקת הקבר, מצקצקים בלשוננו (אני מאד אוהבת את המילה "מצקצקים") ונאנחים על איזה אדם הוא היה או איזו אשה היא הייתה. המבוגרים תמיד פונים לצעירים ואומרים "אם רק ידעת איזה חיים היו לה/לו"? ומה היא/הוא היה רוצה שנספר עליו? רגע לפני הסוף – מה הוא היה בוחר לומר? אז למה לחכות לסוף? אני מקשיבה לסיפורים ואעלה אותם כאן. מקווה שאצליח להעביר אליכם את ההנאה הרבה הזו ואת חכמת הכלל (היא לא נלמדת באוניברסיטאות) ובסוף כל סיפור יהיה מושא הסיפור – ארוע, מוצר, אתר או עסק שנולד מהסיפור. כבר הרבה שנים: אחותי הגדולה, אשתו של, אמא של, חברה של ... ועכשיו חוזרת להיות אני.