אתמול דווח בחדשות על ילדה בת 7 מאופקים שנפצעה באורח בינוני עד קשה לאחר שהותקפה ע"י חבורה של 10 כלבים בשדה פתוח לא רחוק מביתה. כעת מתברר שלהקת הכלבים המשוחררת, שייכת לבעל חווה מהאזור. אמש נעצר בעל החווה בחשד לאי-נקיטת אמצעי זהירות בחיה. מהחקירה עלה כי הכלבים שתקפו שייכים לו וממשרד החקלאות נמסר כי שבעה מהם נלכדו עד כה. מעצרו הוארך ב-3 ימים.
כלב נשך אדם – מה עושים?
מה עושים כאשר באמת הותקפתם על ידי כלב? השאלה מתעוררת לא רק במקרים קיצוניים. יש בנמצא מקרים יומיומיים רבים, כדוגמת כלב שרץ וגרם לרוכב אופנים ליפול, כלב שרדף אחרי ילדים משחקים בגינה, הבהיל אותם וגרם להם לחבלות, מקרים בהם כלבים התנפלו על עוברי אורח, הבהילו ונשכו.
חשוב לדעת, שבמקרים בהם תוגשנה תביעות משפטיות, ניתן לקבל פיצוי, באמצעות טיפול משפטי הולם, בסכומים של מאות אלפי ₪, ואפילו מיליוני ₪.
כך למשל, נאלץ אדריכל לפצות אישה שננשכה על ידי כלבו, לאחר שהאישה ניסתה ללטף את הכלב. בית המשפט פסק לחובתו תשלום פיצויים של 1.7 מיליון ₪, וכן מאות אלפי ₪ נוספים בגין שכ"ט עו"ד.
החוק הישראלי מטיל על בעלי הכלב אחריות מוגברת בכל הנוגע לנזקי גוף שגרמו. אין צורך להוכיח התרשלות של בעל הכלב, ומספיק להוכיח שנגרם נזק גוף כתוצאה מתקיפת הכלב. הנחת המחוקק היא, שלבעל הכלב תמיד יש שליטה עליו, ואם הכלב גרם לנזק – הבעלים הם שיצטרכו להוכיח כי אינם אשמים, ולא התובע.
סעיף 41 א לפקודת הנזיקין קובע : "בתובענה בשל נזק לגוף שנגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב, או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן — הבעלים), לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם הייתה או לא הייתה התרשלות מצדו של הבעלים".
לבעל הכלב תהיה הגנה במקרים מסויימים כמו אם הנזק נגרם כתוצאה מהתגרות מוכחת של המותקף בכלב, אם הנפגע נכנס לשטח של הבעלים שלא כדין, או אם הנפגע תקף את בעלי הכלב או את אחד מבני משפחתו הקרובה (בן זוגו, הורו או ילדו). כלומר נטל הראיה מתהפך – בעל הכלב הוא שצריך להוכיח שלא התרשל בשמירה על הכלב שתקף. (סעיף 41 ב לפקודת הנזיקין).
אז מה יכול לעשות הקורבן ?
תחילה צריך לאתר את בעליו של הכלב. יצויין, כי כלב שברח מכלביה עירונית נחשב שייך לעירייה. יש לאסוף את כל הפרטים הדרושים של בעלי הכלב.
מומלץ לצלם את הכלב עצמו. יש להגיש תלונה במשטרה ולדווח לרשויות על התקיפה.
חשוב מאוד לאסוף ראיות, מהר ככל הניתן. למשל – צילומים של מקום הפגיעה, צילומים של הפגיעה עצמה, איסוף עדויות של עדי ראיה ושמיעה על שהתרחש באירוע עצמו, לרבות איסוף פרטי העדים (לצורך התקשרות עתידית), צילום התיק שנפתח במשטרה, אם נפתח, איסוף כל התיעוד הרפואי, בדיקת תלונות קודמות, אם היו, וכיצד טופלו, איסוף הוכחות לעניין נזקים, מכל סוג, שנגרמו בגין האירוע ועוד. טיפול משפטי נבון ומושכל – יכול להניב פיצויים הולמים.
ועיצה לבעלי כלבים...
חברות הביטוח מציעות פוליסה הנותנת מענה לאחריות החוקית של בעל הפוליסה כלפי צד שלישי בשל נזק שנגרם על ידי בעלי חיים. מומלץ לבחון את תנאי האחריות הנקובים בפוליסה ואת גבול הפיצוי, האם ניתן כיסוי ביטוחי לסוג הכלב המדובר (אין ביטוח לכלבים המוגדרים מסוכנים) ועוד. חשוב לזכור, שהכיסוי הביטוחי כפוף לכך, שהבעלים יעמוד בתנאי החוק (חובה להחזיק ברישיון לכלב בן 3 חודשים ומעלה, על הכלב להיות קשור ברשות הרבים, אסור ברצועה וזמם כחוק לכלב מסוכן, מחוסן כנדרש בחוק ועוד).
אדם "נשך" כלב – היתכן ?
בהתאם לפקודת הכלבת, בעל חיים שנשך אדם יובא להסגר על ידי בעליו בתוך 24 שעות ממועד הנשיכה. מטרת ההסגר היא למנוע נשיכות ומגע נוסף, ולבחון אם בעל החיים מראה סימנים קליניים אשר עלולים להצביע על חשד למחלת הכלבת, הידועה כמחלה איומה וקטלנית.
בתי המשפט קבעו, שתקופת ההסגר הינה 10 ימים מעת אירוע הנשיכה, ולא מיום תחילת ההסגר.
אלא שפקודת הכלבת, שחוקקה בשנת 1934, אינה נותנת מענה לשלל מקרים, אותם מייצרת המציאות. במקרים קיצוניים, מועלות תלונות שווא בדבר "נשיכות כלב" שלא היו ולא נבראו. זאת, על מנת לנקום בבעל הכלב, לגרום לכך שכלבו יילקח ממנו ויושם בהסגר בכלביה, במשך 10 ימים, חוויה קשה לכל הדעות – הן עבור הבעלים וכמובן עבור הכלב.
באחד המקרים, הגיש מתלונן תלונת שווא כאילו ננשך על ידי כלבה של שכנתו והכלב הוצא מידיה המסורות, נמנע ממנו טיפולה האוהב, והוא הוכנס להסגר בן 10 ימים. בית המשפט קבע, שמדובר בתלונת שווא, אשר "נולדה" משום רצונו של המתלונן לנקום בשכנתו, ביודעה כמה צער ועוגמת נפש ייגרמו לה כאשר כלבה יילקח ממנה. בית המשפט פסק לטובת השכנה פיצוי בסך 64,000 ₪ בגין עוגמת הנפש, ששולמו לה על ידי המתלונן.
למרבה הצער, שכיחות תלונות שווא על "נשיכות" כביכול, כאשר הכלב ובעליו משלמים מחיר כבד בגינן. פקודת הכלבת אינה מתמודדת עם מצבים בהם אין כלל הוכחה למגע בין בעל החיים לבין האדם, ועם האפשרות של תלונת שקר.
החוק אינו נותן מענה למצב בו אדם "נושך" כלב, היינו ממציא תלונת שווא ועושה שימוש נלוז בכלב, כדי לנקום בבעליו.
אבל גם מעבר למקרי קיצון אלה – יש בנמצא שלל מקרים שאינם מתאימים להחזקת כלבים בתנאים טראומטיים של הסגר. כך למשל, כלבלב בריא, מחוסן ובלתי תוקפן בעליל, שנשך נשיכה עדינה של גור כלבים. או כלב מחוסן, שבמסגרת משחק תמים עימו שרט או נשך באופן שלא גרם אפילו להקזת דם. לא מתקבל על הדעת, שבכל מקרה יישלח "אוטומטית" הכלב להסגר.
בשנים האחרונות נדונה ההצעה, לפיה כלבים שנשכו לא יושמו בהסגר בכלביה, אלא יוחזקו בתנאי הסגר ביתי. בשנת 2014 הודיע משרד החקלאות, כי על מנת לצמצם את הסבל הנגרם לבני המשפחה ההולכים על שתיים וההולכים על ארבע כתוצאה מהעברת בעל החיים הנושך לתצפית בכלבייה, התקבלה החלטה לבחון מחדש את הנושא. או אז, מונתה ועדה מיוחדת לבחינת האפשרות להנהיג בתנאים מסויימים תצפית כלבת ביתית (הסגר ביתי) בכלב שנשך.
הועדה הבין משרדית בחנה את הנושא וקבעה את הקריטריונים בהם יתאפשר להנהיג תצפית כלבת ביתית בכלב שנשך, ובכך להקל על הכלב ועל בעליו, מבלי להגדיל את הסיכון לבריאות הציבור. במקרים אלה הכלב יישאר באחריות בעליו ויובא למחלקה הווטרינרית לבדיקה, מידי מספר ימים.
בשנת 2015, לאחר שכלבת ראש הממשלה שנשכה הושמה בהסגר, הודיע ראש הממשלה, כי בעקבות המקרה נחשף לסוגיית הסגרת הכלבים ומצא בה ליקויים שאינם עולים בקנה אחד עם ההיגיון והחמלה, וכי יפעל כדי להביא לגיבוש הצעות לשינוי ושיפור החוק הקיים.
לטעמנו, יש להאיץ את הטיפול בסוגיה זו ולהביא להסדר חקיקתי כולל ועדכני, ויפה שעה אחת קודם.
הכתבה באדיבות: עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און, ממשרד בר-און, כהן, עורכי – דין, אשר מדורג כמשרד מוביל בישראל בעריכת דין, ובכלל כך בתחום הליטיגציה – התדיינות בבית המשפט , דיני משפחה ודיני ביטוח ונזיקין, כולל רשלנות רפואית.
