ארגון הבריאות העולמי במלחמה נגד תחליפי המזון לתינוקות. אתם רציניים?

למי שעוד לא יצא להכיר אותי: נעים מאוד, שמי מיטל ומעבר להיותי אמא לעילאי המדהים (אני משוחדת 🙂 ), אני גם הקמתי את האתר הזה כי רציתי לתת מענה לאמהות ונשים כשבא להן לקרוא כתבות שונות, מעניינות ומגוונות בכל מיני תחומים.

הקמתי אותו בזמן שהייתי בחופשת לידה וחיפשתי אתרים מעניינים שיעזרו לי להעביר את הזמן, בין היתר, בזמן ההנקה. כמו הרבה מאוד אמהות, גם אני ישבתי והנקתי. התעוררתי בלילה והנקתי. בכל הזדמנות שהייתה לי – שאבתי. באמת שעשיתי הכל לתת לילד שלי את כל מה שיכולתי. עד שזה התחיל לדעוך. כן, לדעוך…אבל לזה נחזור עוד מעט.

ארגון הבריאות העולמי הכריז מלחמה על חברות תחליפי המזון לתינוקות (תמ"ל)

היום, 09.05.2016, פורסם בתקשורת שארגון הבריאות העולמי פתח חזית נגד חברות תחליפי המזון לתינוקות וקורא למדינות העולם לאסור על פרסומות לקידום מכירות פורמולות לתינוקות, והוספת כתוביות על אריזות הפורמולות המציינות את הסיכון לתינוק באי הנקה. "לאמהות מגיע לדעת את האמת שאין תחליף לחלב אם".

הדו"ח החדש של ארגון הבריאות העולמי מגלה כי מתוך 194 המדינות החברות בארגון, 135 החלו לנקוט בצעדים לצמצום שיווקם של תחליפי המזון לתינוקות. זאת בהמשך להמלצות הארגון להנקה בלעדית בחלב אם עד גיל שישה חודשים, והמשך שילוב של תזונת חלב אם עם מוצקים עד גיל שנתיים או מעבר לכך (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4801346,00.html) .

אמהות, בואו נודה בזה – אנחנו יודעות שהנקה זה הדבר הכי טוב לבייבי שלנו. אנחנו רואות נשים מניקות בסדרות ובסרטים, שמענו שהאמהות שלנו עשו זאת, מהרגע שאנחנו נכנסות להריון אנחנו עוד יותר שמות לב לזה ושומעות כמה זה טוב. אנחנו יודעות.

אני גם ממש לא מתווכחת עם ארגון הבריאות העולמי ואפילו מסכימה איתו שהנקה זה הדבר הכי טוב שאמא יכולה לתת לילד. עד כמה מסכימה? יש לי חברה בהריון שמתלבטת אם להניק או לא ואמרתי לה שעדיף לה להעניק כמה שהיא רק יכולה עד שלא תצליח ו/או תשבר. שתתן לילד כמה שיותר ממה שהטבע יצר עבורו, אבל שתתן.

מה שמעצבן אותי מאז השעה 19:00 ששמעתי על הידיעה לראשונה ברדיו זה שזה לא פייר להתערב לנשים בחיים ולהחליט מה טוב ומה לא טוב עבורן ועבור התינוק שלהן. הן יודעות שחלב אם זה המזון האלוהי, המושלם ביותר עבור התינוק. אם הארגון רוצה לחייב את חברות תחליפי המזון לכתוב את יתרונות חלב האם על האריזות (והוא רוצה), גם את זה אני מכבדת. אבל…אל תתערבו.

לא מדובר במוצר מסכן חיים כמו סיגריות או אלכוהול, שדווקא עליהם צריך עוד יותר להכביד את איסורי הפרסום והשיווק (אבל זו כבר דעתי האישית), מדובר במזון. הדבר הכי בסיסי בקיום שלנו כבני אדם, ולא רק על-פי פירמידת הצרכים של מאסלו. לא ג'אנק פוד מתובל בשמן וסודיום – מזון שאולי לא תואם 100% את הרכיבים של חלב האם, אבל דיי מתקרב לשם.

נשים שמשתמשות בתחליפי מזון, כנראה שיש להן סיבה לכך. חלקן לא יכולות להניק מסיבות בריאותיות כאלה ואחרות, וכן, יש גם נשים שפשוט לא מתחברות להנקה. לא משנה מה הסיבה של האישה לשימוש בתמ"ל – זאת זכותה. היא לא מתעללת בילד חלילה בגלל שהיא נותנת לו תמ"ל. להפך, היא מעניקה לו חיים ע"י זה שהיא נותנת לו מזון. אז למה עוד יותר להגביל, למה עוד יותר לסרבל, למה עוד יותר לגרום למוצר להתייקר.
אם ארגון הבריאות כ"כ רוצה שנשים יניקו, אז בואו תעבדו יחד עם משרדי הבריאות מסביב לעולם. תעזרו להם לחנך אמהות TO BE על כמה חשובה ההנקה, אולי תעזרו להם כלכלית להכניס יותר יועצות הנקה לבתי חולים/קופות חולים/מרכזי בריאות האישה והילד/טיפות חלב.

ואם נחזור לסיפור האישי שלי לשניה (ומבטיחה שזה יהיה לשניה כי בכל זאת שפכתי כאן את הלב והעצבים ובטח יש לכן משהו יותר טוב לעשות):
את עילאי ילדתי ב-01.03.2015. עוד לפני הלידה ידעתי שאני רוצה להניק. קניתי חזיות וגופיות הנקה, שקיות לאיחסון החלב, כרית הנקה, משאבה ידנית ואפילו לנולין למקרה הצורך. לצערי לא יכולתי לתת לו לינוק בשניה שהוא נולד כי הוא נלקח מיד לבדיקות (לידת ואקום). כשהביאו לי אותו לפנות בוקר כי הוא בכה והיה רעב, ניסתי. באמת שניסיתי. לא ממש ידעתי מה אני עושה והלכתי לפי התחושה. הוא לא ממש הבין מה אני רוצה ממנו (כי כנראה לא היה רעב וגם הפסיק לבכות) ופשוט בהינו אחד בשני.
הייתי מאושפזת במחלקת היולדות 3 ימים כשבמהלכם הייתי לפחות ב-2 סדנאות הנקה ובעוד 3 מפגשים עם יועצת הנקה אישית (כל פעם מישהי אחרת). עשיתי הכל כדי שאצליח להניק אותו בבית.

בבית המשכתי בכל הכוח. התמדתי כל 3 שעות. הורדתי אפליקציות שמודדות זמן, אפילו השתמשתי בצמיד הזה שמזכיר לך מאיזה ציצי להתחיל את ההנקה הבאה. אחרי הברית נשברתי מהשאיבה הידנית ושכרתי מ"יד שרה" משאבה חשמלית. התלהבתי. פתאום הפכתי להיות פרה חולבת וככל שיצא יותר חלב ככה התלהבתי. שמחתי שאני יכולה לתת לו כמה שיותר ממני ומכל הכיוונים: גם ציצי וגם ללמד אותו לשתות מבקבוק.

אבל למרות השמחה האישית שלי, עדיין התקשתי עם ההנקה. הביקורים בטיפת חלב הביאו אותי לא פעם לתסכול ובכי כי הילד ירד במשקל במקום לעלות. מתינוק שנולד 3.740 הוא שקל בגיל חודש 3.400. הוא ניסה לינוק אבל לא הצליח לינוק כמו שצריך. המשכתי בכל הכוח, התמדתי ממש על הדקה של ה-3 שעות (כולל שעון מעורר בלילה…לא שבאמת ישנתי בחודש הראשון), המשכתי לשאוב ולמדוד כל מ"ל חלב שנכנס לו לגוף והמשכתי לתת לו לינוק ע"מ שיווצר עוד חלב. לבסוף רופאת הילדים הייתה זאת שאמרה לי להתחיל לשלב תמ"ל יחד עם הנקה. התבאסתי, אני מודה. הרגשתי קצת שנכשלתי אבל ידעתי עמוק בפנים שהדבר שהכי חשוב לי זה שהוא יגדל ויקבל את מה שהוא צריך, גם אם זה לא ישירות מהציצי. ברגע שההנקות פחתו, ככה גם החלב, עד שחודשיים וחצי בלבד אחרי שנולד – כבר לא היה לי מה לשאוב. מפרה גאה ששאבה למעלה מ-300 מ"ל ביום, שאבתי בקושי 30 מ"ל… 🙁

כיום, עילאי ילד מהמם בן שנה וחודשיים ושוקל 11 קילו אם לא קצת יותר. הוא גדל להיות ילד לתפארת, שובב קטן שמדהים אותנו כל יום מחדש. במבט לאחור אני יודעת שלא נכשלתי כאמא, כי הענקתי לילד שלי את הדבר הכי בסיס (חוץ מאהבה וחום כמובן) – מזון…גם אם הוא הגיע בתצורה של אבקה לבנה.

אז לפני שארגון הבריאות העולמי מחליט להילחם…שיחשוב בסופו של דבר במי הוא פוגע…בתינוקות שצריכים את זה ואיפשהו גם בנו באמהות שרוצות להעניק להם את הטוב ביותר גם אם זה לא ישירות מהציצי.

ובנימה עוד יותר אישית – תודה שנתתן לי לשפוך את הלב ואני מקווה שבסופו של יום, כל אחת עושה מה שהכי טוב לה ולבייבי שלה.