מעל מידה 44?! לכי תקני במקום אחר

יצאתי למשימה מאתגרת במיוחד: למצוא שמלת ערב לחתונתה של אחותי במידה 48 שתתאים, תחמיא, תדגיש ותטשטש את מה שצריך. משימה לא קלה בהחלט!

בשנות ה – 50 אישה מלאה נחשבה ליפה וסקסית, לראיה, מרלין מונרו. הקימורים שלה שיגעו את כל הגברים וכישורי המשחק שלה לא היו הסיבה היחידה להיותה אחת הכוכבות הגדולות ביותר בעולם עד היום.

מה קרה בדרך? הדוגמניות צימצמו מימדיהן, להזכירכן את תקופת ההירואין שיק, ובהתאם לכך הצטמצו המידות בחנויות הבגדים. בגדי מעצבים, רשתות ואפילו שווקים הגבילו את מידות הבגדים שמכרו ל – 42 או במקרה הטוב ל 44. מה עם אישה מעל למידה 44? שתלך ותחפש, אולי במקרה הטוב היא תמצא משהו במידתה, בחנות נידחת כלשהי, שהיא לא אוהבת, אבל היי, יש שם את המידות שלה.

בארה"ב, אחותנו הגדולה, המידה אינה מהווה בעיה גדולה כמו בארץ כי רשתות ענק כמו H&M  או Forever 21 והרבה אחרות מייצרות ליין בגדים למלאות, שמתאימים לתכתיבי האופנה והסטייל. לעומת זאת בארץ, הבשורה שנשים שמנות יכולות להיות אופנתיות, עוד לא הגיעה ולכן הן נאלצות להסתפק במה שיש, איפה שיש ובכל מחיר שיש.

היו מס' ניסיונות של חברות בארץ לפנות לקהל היעד ה"מאותגר" משקלית ולענות על צרכיהן כמו "מתאים לי", קרייזי ליין", "עונות" וכו'. אך האם הם באמת פונים לנשים גדולות המימדים? אם כן, מדוע לא להשתמש בפרזנטוריות שיצרו הזדהות ולא כאלה שלא ידעו מימיהן איך מרגיש ג'ינס שלא עולה את גובה האגן כמו נועה תישבי, מיכאלה ברקו וגלית גוטמן? האם הן הייצוג הנכון של נשים מלאות? לא קרוב לכך אפילו.

וידוי: התחלתי את מסע החיפושים נואשת ופסימית כבר מהרגע הראשון, כי מה הסיכוי למצוא שמלת ערב יפה במידותיי? אבל מאחר ולא רציתי להוציא אלפי שקלים על שמלה אצל תופרת, באתי נחושה לחפש בכל חנות וחנות ברדיוס של 10 ק"מ.

ברוב החנויות נתקלתי בתשובה "מצטערים, אנחנו לא מחזיקים במידות שלך", בחלק ניסו בכל זאת לעשות מכירה ולשכנע אותי לקנות מה שלא מתאים לי ולהגיד "תעשי דיאטה עד החתונה וזה יישב פצצה עלייך", בחלקן לא קיבלתי אפילו יחס, כי מה נראה לי שנכנסתי לחנות הזאת בכלל? לבסוף מצאתי קומץ חנויות של מעצבים ואפילו היו שם שמלות ערב במידות גדולות. במקרה זה כל השמלות היו שמלות גלביה. גלביה היא שם יפה לשק, לקחו שק, קישטו אותו בעיטורים וקראו לו גלביה מהודרת לערב. שאלתי את המוכרת אם יש סגנון אחר כי לי אישית מתאים יותר צווארון וי, מתניים צרות להדגיש וישבן להסתיר. היא הסתכלה עליי וגיחכה "למה את רוצה שמלה צמודה, שתדגיש את כל השומנים שלך? את צריכה שמלה כזאת שתטשטש". אני לא ממש גיחכתי והסברתי לה ששמנה זה לא אומר שצריך להסתיר ויש לי הרבה חלקים שצריך להדגיש. כתגובה היא הרימה גבות ואמרה, "טוב זה מה שיש לנו". כאשר זהו היחס שמקבלים מהמוכרים, אלו שאמורים להבין את קהל היעד שלו, אז מה הפלא שזו הגישה הרווחת בחברה כולה? להיות שמן זה בעייתי, צריך להסתיר אותו, הוא נחות ולכן אפשר לזלזל בו.

שם המסע הסתיים לו, לא בגלל התגובה שלה, אלא כי הסתיימו להם כל החנויות הפוטנציאליות ואני נותרתי ללא שמלה.

ישנן קבוצות ועמודי פייסבוק שתומכים במהפכה בקרב המלבושים במידות גדולות ומולם קבוצות, שתומכות בירידה במשקל ויישור קו עם הנורמה. כל אחד יילך אחר ליבו עם מה שעושה לו טוב, אך ישנו קהל יעד בארץ שאינו מקבלת התייחסות בתוך החברה הישראלית כפלח שוק פוטנציאלי והוא הנשים השמנות.

הפתרון שלי היה הזמנת שמלה מהאינטרנט, כזאת שתופרים עפ"י מידותיי ורק לקוות ולהתפלל שהיא תתאים (אמורה להגיע מחר). בעקבות מסעי המפרך, התעורר בי חלום של ייבוא בגדי ערב למידות גדולות כי בחו"ל זה כבר קיים ואפילו עובד טוב מאוד, אז למה לא גם אצלנו?

אך עד שאגשים את החלום, אתן מוזמנות לשתף את הכתבה ולהגדיל את הביקוש מול חברות האופנה למידות גדולות.